כשתיאודור הרצל הגה את תוכנית אוגנדה, הוא כנראה לא חלם שהיהודים שיחיו בסופו של דבר במדינה האפריקאית יהיו צאצאיהם כהי העור של השבטים המקומיים. אבל בזכותו של צ'יף מקומי שהעדיף את היהדות על פני הנצרות, קמה באוגנדה בתחילת המאה הקודמת קהילה יהודית שמונה היום כ-700 נפש. הם נקראים אבאיודאיה, מילה שמשמעותה באחד הניבים האוגנדים היא "יהודים".
הצלם
אסף סולטן נסע לאוגנדה כדי ליהנות מהטבע והנופים של המדינה הכמעט בתולית עדיין מתיירים, כדי לפגוש את בני הקהילה המיוחדת הזאת, וכמובן – גם לצלם. הוא קלט בעדשה את שגרת החיים בחמשת כפרי הקהילה, שמרכזה הנקרא נבוגייה שוכן במרחק של שש שעות נסיעה מהבירה קמפלה, סמוך לגבול אוגנדה-קניה.
הסיפור של האבאיודאיה מתחיל ב-1919 עם סמיי קאקונגולו, שהיה שליט המחוז המזרחי בארצו, וכמנהיגים מקומיים אחרים באוגנדה "אומץ" על ידי הבריטים שרצו לבסס בה את שלטונם. עם הגעת המיסיונרים לאוגנדה קאקונגולו נחשף לברית החדשה, אבל השתומם על כך שהנוצרים הפרוטסטנטים אינם מקיימים את מצוות התנ"ך. הוא הצטרף לכת הבאמלאכי שפרשה מהכנסייה וחיה אורח חיים מקראי יותר. אבל גם אורח חייהם של הבאמלאכי לא היה מספיק מקראי לטעמו של קאקונגולו, וב-1919 הוא פרש, הכריז כי הוא יהודי ודאג למול את עצמו (כנראה על ידי מוסלמי) ואת בני משפחתו. אסף מסביר, שמכיוון שקאקונגולו היה מנהיג מלכתחילה, כבר הייתה קהילה שעמד במרכזה, והיא הבסיס לקהילה הקטנה שחיה בנבוגייה היום. ההבדל הגדול בין קהילתו החדשה של קאקונגולו לבין הבאמלאכי, הוא שכל בני הקהילה היהודית-אוגנדית, שכונתה אז "שארית ישראל", נימולים. בשנות ה-70 נמנו על הקהילה כ-3,000 איש, אבל בשל רדיפותיו של אידי אמין בשנות ה-70 היא הצטמצמה לכמה מאות. היום אנשי אבאיודאיה עושים כל מה שביכולתם כדי לבסס את החיבור שלהם ליהדות כדת וכתרבות. בשנת 2002 נערך
טקס הטבלה חגיגי לבני הקהילה במקווה והם הוכרו על ידי הממסד הקונסרבטיבי.
אסף מספר שהאבאיודאיה אינם מוכרים על ידי הממסד האורתודוכסי, אבל שאיפתם היא לחיות אורח חיים אורתודוכסי ככל האפשר. הם כן מוכרים על ידי הממסד הרפורמי בארצות הברית, ועמותת "כולנו" האמריקאית היא הגוף העיקרי שתומך בהם. מדינת ישראל, הוא מוסיף, לא מעוניינת לעלותם לארץ או להפוך אותם ליהודים כשרים. אולם, זה לא מונע מאנשי הקהילה לדבוק בדרכם. הם שואבים מידע על היהדות ודרכיה מכל מקור אפשרי. כל יהודי או ישראלי שמגיע למקום תורם משהו: ספר תורה, סידור, שיעור עברית. אסף הביא איתו חבילה של ספרים מ"ארון הספרים היהודי". אנשי אבאיודאיה שמים דגש רב על חינוך. בנבוגייה יש בית ספר יהודי שלומדים בו גם נוצרים. בכל אחד מחמשת הכפרים יש בית כנסת והאנשים, חקלאים ברובם, מתקהלים בשבתות ובחגים. את בית הכנסת שלהם "העתיקו" מבית כנסת שנסעו לראות במיוחד לשם כך בקניה. גברים ונשים מתפללים ללא הפרדה – מנהג שקיבלו מהיהדות הרפורמית. הבנים חובשים כיפות ולנשים הנשואות כיסוי ראש.
עם השנים אנשי אבאיודיה נפרדו ממנהגים ילידיים אפריקאים שהיו מקובלים אצלם. אסף, שפגש את הרב המקומי, שאל אותו למה נפרדו מאלמנטים כמו נגינת התופים שאוספת את כולם לתפילה ועדיין נשמעת מכנסיות הנוצרים. "זה לא יהודי, אז הורדנו את זה," אמר לו הרב. בנו של הרב ושני ילדים אחרים התכוננו לטקס הבר מצווה שלהם. "בית הכנסת נראה כמו צריף בקיבוץ בשנות ה-70," אסף מתאר. את התורה קוראים באנגלית, כי זו השפה הרשמית באוגנדה. רק מעטים מבני הקהילה יודעים מעט עברית, אבל בכל מקום יש אותיות וכיתובים בעברית.
אל תתבלבלו, לא מדובר בכת מוזרה או בשבט נידח. אסף מתאר קהילה מאורגנת עם קו מאוד ברור, זאת לא יהדות "מיש-מש". אבאיודאיה דאג ל
הקמת אתר אינטרנט והכפרים מחוברים לרשת. האנשים משכילים וכמה מהצעירים לומדים באוניברסיטה בקמפלה על מלגות שקיבלו מעמותת "כולנו". נציגים אחרים נשלחו לארה"ב כדי ללמוד שם עוד על הידות ולהביא את הידע הביתה לאוגנדה.