זהו, הלא יאומן קרה והחופש הגדול הסתיים ועוד כשבוע שנה חדשה בפתח. שוב מתעוררות אצל כולנו תקוות חלקן חדשות חלקן מוכרות, משאלות, פחדים וחששות. אין כמו תחילת שנה לנצל את ההזדמנות ולהקדיש מחשבה וזמן לברכות וההתכוננות העצמית והמשפחתית לשנה החדשה במיוחד אם זו שנה בה חוגגים במשפחה אירוע של בר או בת מצווה.
זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת לעצור רגע את "עגלת המשפחה" שאנחנו נושאים על כתפנו יום יום ולשאול:
"מה אני רוצה שיהיה לנו במשפחה? מה אני רוצה להעניק לבני שחוגג בר מצווה השנה?" אם אני רוצה, להעניק לילד שלי בראשית תהליך ההתבגרות שלו תחושת ביטחון, קירבה עלי לבנות עימו יחסי פתיחות בהם הוא ירגיש בטוח לשתף אותי גם בקשיים שלו בידיעה ש"השמים לא יפלו". ואם זו אכן מטרתי אזי, אני צריכה לבדוק אם דרך ההתנהלות המשפחתית היומיומית, אכן מקדמת אותי למטרה שהצבתי.
הרי ברור לי, שהכוונות של כולנו טובות והרצון והשאיפות ב"שמים", אבל נכון יהיה לבדוק, האם העובדה שאני מפנקת אותו או מצפה ממנו שיצליח או לחילופין מתערבת ומארגנת לו את החיים או דווקא מציבה או לא מציבה גבולות, האם התנהגויות אלה ואחרות אכן מקדמות אותי לאותה מטרה?
באימון הורי פרטני או קבוצתי או עם הורים שבוחרים להשתתף בתוכנית מסע משפחתי, אני מקדישה זמן לזיהוי של המטרות הללו. בדרך זו ההתנהלות ההורית בבית משתנה במשך הזמן, מהתנהלות ברמת הפרוצדורות וכיבוי השריפות, להתנהלות מתוך בחירה וניהול המשימות היומיומיות לאורן של המטרות אותן הגדירו ההורים.
שונה לא? העבודה עם ההורים מתנהלת לרוב בשני מישורים, מניעה ושינוי.
למה מניעה ?
לצערי בימים אלה כולנו עדים ברחוב, בתקשורת ולמעשה בכל מקום, לאלימות שהולכת וגוברת. בגיל צעיר מאד, ילדנו נחשפים ונאלצים להתמודד עם אלימות. כבר בבתי הספר היסודיים הם נחשפים לסרטי פורנו, סמים ואלכוהול ואז אנו כהורים נבהלים ומרגישים שעלינו לעשות את כל שביכולתנו, על מנת לחסן את ילדנו מכל אותו רשע. אנו כהורים לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מכל אותן סכנות ועלינו להתמודד עימן, באופן דומה בו אנחנו מתמודדים עם וירוסים, חיידקים, כינים ומגיפות אחרות. מתוך אותה מחשבה מניעתית, הורים לילדים צעירים שטרם נתגלעו "צרות" בביתם, בוחרים לבוא ולבנות מערכת הגנה, שתאפשר קיום של "טיפול מונע" לילדנו כבר מגיל צעיר.
ועל השינוי
מניסיוני, אני מאמינה באמונה שלמה, שניתן לשנות את התפיסה, ניתן לרכך דברים. ניתן לשפר את היחסים עם הילדים, ניתן ללמוד לשוחח עם הילדים, ניתן להנחיל ערכים, ניתן ללמד אותם להבחין בין טוב ורע, רק צריך להתכונן לכך.
אני רוצה להציע לכל אחד מכם, לפנות זמן ולחשוב מהי המטרה שלכם בחינוך הילדים? או מה צריך להיות שתרגישו תחושה של "הצליח לי" עם הילד שחוגג השנה בר מצווה? עד היום, עם כל אותם ההורים הרבים איתם היה לי הכבוד לעבוד, התרגשתי להיווכח, כי כולם רוצים בטובת ילדיהם. חלקם רוצים שיהיה מאושר, שיצליח, שיתרום לחברה, שיגשים את עצמו ועוד ועוד. אך לפעמים באמצע הדרך, אותם הורים לפתע חשים שאולי הם סטו מעט מהמסלול והם הולכים ומתרחקים מהחלום שהיה להם כאשר הקימו את המשפחה.
לפי גישתי המקצועית, הכל יכול להיות אחרת. לכל אחד מאתנו, יש בכל רגע נתון אפשרויות בחירה ותגובה. לדוגמה, אם הילד מתחצף או מאחר לחזור הביתה בלי להודיע, אני כהורה יכולה לכעוס עליו. אבל כולנו כבר יודעים שאנחנו חוזרות וכועסות על אותם דברים והם לא משתנים. רגע… אז אולי זה סימן שצריך לשנות את הדרכים, כי כעס אינו יעיל?
אני מזמינה אתכם, לבחון ולמצוא דרכים שיאפשרו לכן להישאר בתוואי ולהתקדם לקראת הגשמת המטרות שכל אחדת ואחד מכם יציב לעצמו.