"עד הבקו"ם אני לא נותנת שיפרידו ביננו". במילים אלה, או במילים אחרות שפירושן זהה, מסבירות אימהות שבניהן עולים לתורה את בחירתן בקהילת הוד והדר בכפר סבא.
קהילת הוד והדר שייכת לתנועה המסורתית (קונסרבטיבית) והיא קהילה שוויונית. מהי קהילה שחיונית? קודם כל, כולם יושבים יחד – המשפחה כולה יושבת ומתפללת. אין הפרדה בין נשים לגברים, וילדים מתקבלים בברכה ובחיוך. מי מנהל את התפילה? תלוי בתורנות. לפעמים גבר, לפעמים אישה. מי קורא בתורה? לפעמים אישה, לפעמים גבר. מי מקדש על היין? לפעמים גבר, לפעמים אישה. מי אופה עוגות לקידוש שאחרי התפילה? לא, עדיין לא הגענו לדרגת שוויוניות כזו, אבל הגברים לומדים.
סוכריות מהשמיים...
בנים ובנות עולים לתורה בהגיעם לגיל מצוות. בגלל "זעקת האימהות" שאינן מוכנות לשבת מאחורי מחיצה כשבנם עולה לתורה, או להשקיף עליו מעזרת הנשים, בעיניים כלות ובזרועות שאינן ארוכות דיין לחבקו מהקומה השנייה, הביקוש לטקסים גדול. על כן מקיימים עליות לתורה הן בתפילת שחרית של שבת והן בתפילת מנחה. הטקס בתפילת השחרית הוא הטקס המוכר מבתי הכנסת האורתודוקסיים – הנער או הנערה קוראים בתורה (מפטיר) ובנביאים (הפטרה) ונושאים דרשה. וכן, גם בקהילה שוויונית ממטירים סוכריות.
'מרביצים' תורה
הנערה או הנער שעולים לתורה בקהילת הוד והדר לומדים את הקריאה בתורה ובהפטרה עם מורה או מורה שהם חברי קהילה. בין המורים יש גם תלמידי תיכון שקריאתם בתורה משובחת, והם עברו הכשרה מיוחדת ללמד את בני המצווה ובנות המצווה. ההכנה כוללת גם חוג לנערים ולנערות, חוג שאליו מוזמנים גם ההורים. בחוג לומדים להכיר את בית הכנסת, להבין את הסידור, וחשוב מכל – לשאול הרבה שאלות.
תפילת מנחה
ואיך קורה שמישהו עולה לתורה במנחה? בדרך כלל, ההתחלה היא שיחת טלפון עם מזכירת בית הכנסת. "שלום, רציתי לרשום את בני לבר מצווה." "מתי?" ואז נותנים את התאריך – למשל, "בעוד שמונה חודשים" והתשובה היא, "מצטערת, כל השבתות תפוסות".
"מה?" מזדעק המטלפן, "זה עוד המון זמן". כן, זה באמת עוד המון זמן, אבל יותר ויותר משפחות מחפשות מסגרת שאיננה אורתודוקסית. וזה הזמן בו מציעים למשפחה עלייה לתורה בתפילת מנחה.
ברגע הראשון יש רתיעה מוחלטת. מדובר בדרך כלל באנשים חילוניים, לא כולם יודעים תפילת מנחה מה היא, ואחרים אינם יודעים מהו תוכנה של תפילה זו. כשאני מתבקשת לדבר עם המשפחות אני מתחילה את ההסבר בכך שיש יתרון גדול לטקס בזמן תפילת מנחה, ושיש חסרון גדול. היתרון הוא שחברי הקהילה אינם נמצאים, והחסרון הוא שחברי הקהילה אינם נמצאים.
כמי שערכה טקסים אחדים, וכמי שמסבירה למשפחות את מהות הטקס, אני מוצאת שרבים היתרונות על החסרונות. נכון, זה לא מה שמקובל. אבל גם עלייה לתורה בבית כנסת מסורתי אינה דבר מקובל. ואם נחשוב שעד לפני שנים אחדות מקובל היה שחתונה נערכת בערב, והיום אנו רואים שיש דרישה לחתונות של יום ששי בבוקר, הרי ש"מקובל" הוא דבר שמשתנה כל הזמן, ומתאים עצמו לצרכים המתעוררים.
הטקס הנערך בשעת תפילת מנחה קצר יותר מאשר זה המתקיים בבוקר. הגברים אינם חייבים להתעטף בטלית, ועובדה זו מורידה את ההתנגדות ל"קטע של בית כנסת". הנער או הנערה לומדים לקרוא רק את טעמי המקרא, שכן בתפילת מנחה לא קוראים בנביאים והעיקר אפשר להוסיף צביון אישי לטקס. כך למשל, משלבות משפחות קטעי קריאה בתפילה, ובסוף הדרשה יכולים ההורים לקום לדבר, וכך גם הסבים, האחים, וכל מי שרוצה. יש כאן שילוב יפה מאוד ומרענן מאוד של התפילה המסורתית עם האפשרות להבעה אישית ומשפחתית.
התפילה נינוחה מאוד. שליחי הציבור מקדימים ומברכים את הקהל, ומסבירים מעט על אופייה של הקהילה ועל תפילת המנחה. לפעמים אנחנו שרים חלק מהתפילה לא בלחנים המסורתיים אלא במנגינות של החג הקרוב או של שירים שכולם מכירים. המטרה היא לגרום לכך שהאנשים שהגיעו אלינו - ולחלקם זוהי הפעם הראשונה בבית כנסת מזה שנים רבות - ירגישו בבית.
ההבדלה
לאחר התפילה מתקיים אחד הטקסים היפים ביותר בלוח היהודי – ההבדלה. ההבדלה, עם האש והבשמים והיין והשירים מעבירה את כולם מהחגיגיות של השבת אל החגיגה של הכניסה לעול מצוות. לאחר ההבדלה בוחרות משפחות רבות (בייחוד אלה שיש להן קרובי משפחה בחו"ל) להיכנס חזרה לאולם התפילה ולהצטלם, ואולי אפילו להסריט את הנער או הנערה קוראים מהתורה.
הביקוש עולה
הדרישה הגדולה לטקסים אלה מרגשת אותי מאוד. אני שמחה לראות שאנשים שאינם רוצים לקיים טקס אורתודוקסי טורחים ומחפשים מסגרת אחרת שבה יוכלו להביע את יהדותם. אני מברכת את המשפחות המגיעות אלינו על היוזמה שלהם, ועל כך שבחרו לציין אירוע כל כך משמעותי בצורה שאין כמוה לסמל הגעה לבגרות – בחירה חופשית.
אניטה תמרי מלמדת את החוג לבני מצווה ולבנות מצווה בקהילת הוד והדר בכפר סבא. לפרטים פנו למשרד בית הכנסת 09-7662485-