היום, כשאומרים "בר מצווה" עולות לנו תמונות בראש של אולם, אורחים, מוסיקה טובה, וגם של הנחת תפילין בכותל ועלייה לתורה. אבל מה עשו פעם, לפני המון המון שנים? אם נחזור במנהרת הזמן כ-1,300 שנה אחורה, נוכל להציץ בטקסט קדום המתאר את אחד הטקסים המעניינים שנערכו אז לבני ובנות המצווה. מכון עתים מציג - הטקס בראי הזמן .
"וכן היה מנהג טוב בירושלים, לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום, בן אחת עשרה שנה עד עצם היום, בן שתים עשרה להשלים, ואחר כך סובלו ומקרבו לפני כל זקן וזקן, כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים; וכל מי שהיה לו גדול ממנו בעיר, היה עומד ממקומו והולך לפניו, והיה משתחוה לו להתפלל בעדו; ללמדך שהם נאים ומעשיהם נאים, ולבם לשמים, ולא היו מניחין בניהם קטנים אחריהם, אלא היו מוליכין אותן לבתי כנסיות, כדי לחנכן במצות" (מסכת סופרים פרק י"ח ז')
טקס זה היה נערך ככל הנראה ביום הכיפורים, כפי שעולה מתחילתה של המשנה: בן 11 נדרש לצום רק מערב יום הכיפורים ועד עצם היום, בן 12, שמיד ימלאו לו 13 שנה ויגיע למצוות, נדרש להשלים את הצום כולו (ובנות, ככל הנראה, שנה מוקדם יותר).
על פי המנהג המתואר במשנה, היו הורי הילד או הילדה המתבגרים לוקחים אותם 'לסיבוב' אצל כל זקני העיר (האנשים החשובים בעיר), שהיו מברכים את הילד "כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים". ככל הנראה היו מתחילים מן הזקן החשוב פחות, ואיש זה, לאחר שנתן את ברכתו שלו, היה ממשיך עם חתן או כלת השמחה אל הזקנים האחרים שבעיר, "עומד ממקומו והולך לפניו". כך היה מתווך עבור הילד את דרכו אל כל גדולי העיר ומזכה אותו גם בברכתם של אלה שלבדו לא יכול היה להגיע אליהם. זקני העיר היו מחזקים את הילדים בצומם, ומברכים אותם לקראת קבלת עול מצוות.
השילוב שבין טקס ההתבגרות לבין הצום העצים לא רק את תחושת הבגרות של הנערים והנערות בכך שהם כבר צמים ככל הבוגרים, אלא מעבר לכך- כפי שחתן וכלה צמים על פי המנהג ביום חתונתם וכך נמחלים להם כל חטאיהם והם פותחים 'דף חדש' לחייהם המשותפים, כך גם נער ונערה המגיעים למצוות צמים, והצום מאפשר להם לפתוח את חייהם כבגרים ואחראים באופן רענן ונקי.
אם גם אתם רוצים לקיים טקס דומה שיזכיר את הטקס הקדום הזה וישלב בתוכו קשר בין הדורות שונים וברכת הדרך- תוכלו לעצב לכם טקס דומה לטקס עתיק זה. כך למשל, יכולים מספר אנשים מן המשפחה או מן המוזמנים לעלות אל הבמה ולברך את הילד בברכה אישית שלהם ואף להעניק לו מתנה סמלית מניסיון חייהם, שתהווה לו מעין 'צידה לדרך' לחייו הבוגרים. אפשרות נוספת היא לצלם דמויות שונות שהיו משמעותיות בחיי הילד ולהקרין את הסרט באירוע. כך למשל, ניתן לפנות לראש העירייה או המועצה, לגננת ולמטפלת, למורה מכיתה א', למורי החוגים, למדריך בתנועת הנוער ועוד.
מי שמעדיף סיור בהשראת המשנה, יוכל לצאת עם הילד למסע משפחתי אל דמויות משמעותיות במשפחה, ביישוב, בעולמו של הילד ובעולמם של ההורים. במהלך האירוע יוכלו הנער/ה וההורים להציג את החוויות שעברו במהלך הסיור בסיפור, בתמונות או בסרט.