טקס בר/בת המצווה לא פעם מחייב אותנו להתכונן נפשית לפני עמידה מול קהל, הדלקת נרות, מפגש עם המוני אורחים, וכמובן קריאה של דרשה. למי מתאימה איזו דרשה, למה בכלל אנו זקוקים לה? האם בר/בת מצווה הוא היום היחיד בו כדאי להוקיר תודה, ואיזה מסר נרצה להעביר דרכה. על דרשות אירועים ומה שביניהם"אמור לי מי אתה ואומר לך איזו דרשה מתאימה לך", כך פותחת איריס סער מ"נותנים מילה" את הסבריה כיצד לבחור דרשה. סער שכבר שנים עוסקת בכתיבה ומתמחה בכתיבת דרשות בעלות התאמה ואופי אישי, מספרת כי מרבית החוגגים רוצים להפתיע ולרגש, לא מוכנים להסתפק בדרשות הסטנדרטיות. והרי סטנדרטי בעיני אחד הוא לא סטנדרטי בעיני האחר. "לרוב ההורים פונים אליי בבקשה לכתוב דרשה עבור ילדם, בחלק לא קטן מן הפעמים, גם הילד מעורב בתהליך, הוא משתתף בשיחה ומבהיר מהם תחומי העניין שלו ומה חשוב לו להעביר דרך הדרשה, כמובן שהדגש המרכזי שייך להורים". רגע לפני שהעיפרון מורם וחידודי הלשון יוצאים לדרך משפחת המצווה, כולל החתן/הכלה נחקרים בנוגע לאופי האירוע, כמות האורחים ואופיים, האם חברי הכיתה משתתפים בחגיגה, עדות שולטות בקרב המשפחה הקרובה, מקצועות ההורים/האחים הבוגרים ועוד פרטים שיכולים לרמז על כתיבה בהתאמה אישית. עוד מוסיפה סער כי מרבית האוכלוסייה אינה יודעת מה היא רוצה. "כולם רוצים משהו קצר, שיביע תודה והכי חשוב, שיהיה קליל". בעבור ביישני החצר, מוצעת דרשה קצרה, הנעה בסדר גודל של דקה-דקה וחצי, המבשרת את תודתנו לאורחים, עם קטע פאנצ'י, לא מתחכם מדי, זריז ורציני.
"תראו, לא מספיק הנחת תפילין, עלייה לתורה, עכשיו גם נפלה עליי דרשה. חשבתי לעצמי: איך אני יוצא מזה בְּטוב? והחלטתי ללכת על הנושא: האנשים בחיי. נשמע לכם רציני? תלוי איזה אנשים יש בְּחָיֵיךָ. אצלי זה יחסית מצחיק אז בטוח שלא תשתעממו. בכל מקרה, החלטתי שבגיל 13 אני כבר מספיק בוגר בשביל לתת לכל אחד הגדרה, לומר תודה, ולתת לכולם גם איזה טיפ קטן, יָעְנוּ עֵצָה", איריס סער, נותנים מילה..
כי זה רק ספורטלדבריה של סער בנות רוצות בעיקר חרוזים המביעים מתיקות, סיפור על עצמן וכמה מילים על כל הורה. "בנים פחות מתחברים לחריזה ויותר מתמקדים בתחביבים בתחומי הספורט, לדוגמא, אם הילד "חולה" כדורגל, אז ההורים יהפכו למאמנים, הסבים לשופטים, הכתיבה תהיה מאותגרת בביטוי ספורט מוכרים בסגנון: קצת מלחיץ לא להיות במגרש הביתי שלי היום, ובכל זאת אנסה לקלוע, אכניס נאום בין החיבורים. ואם בכדורסל עסקינן – אז יופיעו משפטים בסגנון: צעד וחצי לפני הבגרות, אני מקווה שלא אעשה יותר מדי עברות, אדע לקלוע נכון, לסמן מטרה ולקלוע".
תודה לאמי, אבי ואחותי שהביאוני עד הלוםסער מספרת על קונספט תודות מיוחד שהיא פיתחה, שניצב רחוק מדי מהתודות הבנאליות שכולנו מכירים ומאוד נבוכים מהן. הדרשה שמוקירה תודה מספרת על כל אחד מבני המשפחה בסגנון – האנשים שבחיי, בליווי כתיבה הומוריסטית. במידה וההורים מאוד שמרנים, הכתיבה תיעשה עם הומור דליל, אך מרבית המשפחות אוהבות את ההומור שכביכול "מלגלג" אחד על השני וגם עוזר לשבור את הקרח.
"נתחיל איתך אמא – את עונה להגדרה: החברמנית. אני צריך להגיד לך תודה על זה שלא מסרת אותי לאימוץ למרות שמגיל קטן קשקשתי לך על כל הקירות, בלגנתי לך את כל הארונות, עשיתי לך קונצרטים עם סירים ונכנסתי לאמבטיה עם בגדים. ויש לי בשבילך גם טיפ בחרוזים: רָבָּאק, אני כבר גדול, תגלי קצת איפּוּק, תפסיקי לבקש בכל שנייה חיבוק", איריס סער, נותנים מילה.
פרפומריות מלידה
באופן טבעי בנות אוהבות לבלוט יותר. הן עסוקות במראה החיצוני, בבגד היקר שינצנץ מכל עבר, ואיך לא, במושא פיהן למרחקים. סער מתארת את דרישותיהן של בנות המצווה כהכנה לקראת ההופעה של חייהן. "הן רוצות לתת הופעה, להקריא, להרגיש מפורסמות, להיות מצחיקות והכי חשוב להיות מיוחדות כמו שאף אחת עוד לא עשתה לפניהן". על מה מדברות בנות? "בעיקר על עצמן, הן רוצות להבליט את הכישורים שלהן, על החברות שלהן ובעיקר על המשפחה".
לא בא לי בנאלי
ובכל זאת, יש לא מעט משפחות, מרביתן מן המגזר הדתי, אשר מתכווננות לדרשות בעלות אופי דתי מסורתי, חלקן קשורות בפרשת השבוע המקבילה לעלייה לתורה. האם לא מדובר בדרשות משעממות, בנאליות ולא קשורות לעולם הנוכחי? "ממש לא", מסבירה סער, "בכל דרשה שכזו אני עורכת הקבלה בין הפרשה לבין החיים היום ובעצם עושה אקטואליזציה, שגם היא לא פעם יכולה להיות מצחיקה. לרוב אני מתחילה עם משפטים מהתנ"ך, חלקם ידועים יותר וחלקם פחות, ומסיימת עם מסר שהוא יותר עדכני. כל הדרשות, לא משנה באיזה נוסח ובעלות איזה אופי הן, מסתיימות עם פאנץ מציף, חלקן עוסקות בהומור, חלקן במסר אישי ומרגש.
איך שיר נולד?
בין הדרשות המיוחדות נוכל למצוא את דרשות ההיפ הופ ודרשות הראפ שמתאימות כמובן לילדי במה, כוכבים קטנים שיכולים ורוצים בעזרת כישרונם המיוחד להופיע, לשיר ולזמר. אלו הן דרשות שלא מתאימות לכל ילד, ובהחלט נכתבות בהתאמה אישית, וגם הן עוסקות בסוג מסיום של תחביב. מרבית הדרשות המזמרות נכתבות על גבו של שיר קאלט מוכר, להיט דאנס ממכר או שיר נוסטלגי נצחי.
דרשה מיוחדת עליה מספרת סער היא דרשת מספרים 1-13 – כל מספר מסמל משהו מיוחד בחיי הילד ו/או בני המשפחה הקרובים. דרשה נוספת היא דרשה בנוסח של הדלקת משואות והיא מתאימה למי שחוגג בסמוך ליום העצמאות, היא יצירתית יותר ומתאימה לילדים פתוחים באופיים וכמובן לא ביישנים.
כמה זה עולה לנו?
סער תגבה מכם 350 ₪ לדרשה באורך של 3 דקות גג.
עצמאי בשטח
לאלו מכם המתכננים לכתוב לבד את הדרשה, מציע אתר עתים כמה רעיונות לנושאים שניתן לשלב במעמד זה:
שמו/ה של בר/בת המצווה. במסורת היהודית השם הניתן לילד עם היוולדו הוא בעל משמעות רבה. המקרא מלא בתיאורי קריאת- שמות ולעתים קרובות מוסברת הסיבה שבגללה הילד נקרא בשמו. לפעמים ביטא השם את שמחתם של ההורים ולפעמים את תקוותיהם וציפיותיהם מן הרך הנולד. אם גם לכם יש שם בעל משמעות, תוכלו לדבר עם הוריכם וללמוד מעט על שמכם ועל הסיבות שבגללן בחרו בו. אם אתם קרויים על שם מישהו, זו הזדמנות נפלאה לדבר עליו ועל התכונות שהיו בו ושהייתם רוצים ללמוד מהן.
תוכלו לחלק את הנאום לשני חלקים כאשר הוריכם יפתחו בתיאור הסיבות שהובילו לבחירת השם ואתם תרחיבו על משמעויות שמכם ועל תחושותיכם כנושאי השם הזה. אם השם מופיע במקורות היהודיים, תוכלו לדבר על שורשיו ועל תכונותיה של הדמות המקראית שנשאה את שמכם. אם אתם בעלי שם עברי אך אינכם בטוחים מה משמעותו, תוכלו לחפש הסברים לשמכם ב
מאגר השמות של עתים. ישנן דרכים נוספות לעשות שימוש בשמכם במסגרת החגיגות. אם שמכם מופיע בשירים שונים, תוכלו להכין שירון בעקבות השם שלכם ולחלקו לאורחים. אם אתם מעדיפים שלא לעמוד ולנאום, תוכלו לערוך מצגת ובה הסברים על שמכם ומקורותיו. תוכלו לשלב בה ציטוטים מהמקרא בהם שמכם מופיע (אם יש כאלה), ובמידה ואתם קרויים על שם אדם אחר- גם תמונות שלו/ה.
הזדמנות נוספת ומקובלת מאד לשימוש בשמכם היא בהזמנה שתשלחו לקראת האירוע. משפחות רבות נוהגות לצטט בהזמנה פסוק מן המקורות בו מופיע שמו/ה של חתן/כלת האירוע או פסוק שהאות הראשונה והאחרונה בו זהים לאות הראשונה והאחרונה בשמכם.
שמחת בר ובת המצווה היא אירוע גדול ומשמעותי שאתם עומדים במרכזו. קהל האורחים שלכם בא לכבודכם- לשמוח אתכם ביומכם הגדול. זו הזדמנות נהדרת לחקור קצת את שמכם ולחלוק עם אורחיכם את המסע שערכתם בעקבות שמכם וזהותכם.