אם תשאלו את המתבגרים מה הם זוכרים מטקס הבר/בת מצווה שלהם, סביר להניח שהתשובה תהיה: צ'קים ובמקרה של הבנים, יצטרפו גם הסוכריות. בעולם המערבי לאחר טקס המצווה, אין שינוי של ממש בחיי המתבגר.
יום למחרת הוא ממשיך ללכת לבית הספר, לובש את אותם הבגדים ובסך הכל היחס אליו נשאר פחות או יותר כפי שהיה.
הראל סטנטון, צלם אתנוגרפי, מרצה מקצועי בארץ ובחו"ל, עיתונאי המתמחה בכתיבה גיאוגרפית ויועץ תיירות במ.מ.ס.י ובתוכניות רדיו, מספר שכיצורים חברתיים הקהילה דואגת להעבירנו בשלבי החיים השונים. גיל ההתבגרות הוא כמו מסדרון שבו עוברים המתבגרים מחדר הילדים לחדר הבוגרים.ההליכה במסדרון יכולה להיות בעייתית, ועל החברה לדאוג שהמתבגר ייכנס לחדר הנכון, מחד שלא יחזור אחורה ומאידך שלא ירוץ מהר מדי קדימה. זו אחת הסיבות שבשלן נולדו טקסי ההתבגרות.
ברית מילה בגיל ההתבגרות
חשבתם פעם איך זה לעבור ברית מילה בגיל הנעורים? ועוד ללא הרדמה? ועוד אחר כך לצאת לצוד לא פחות ולא יותר את מלך החיות? אם הייתם גדלים בשבט המסאי שבאפריקה בגיל ההתבגרות היה ניצב בפניכם אתגר זה.
בניגוד ליהדות, שבה הבגרות נקבעת על פי הגיל, בשבט המסאי הבגרות נקבעת על פי מאפייניו של כל מתבגר ומתבגר וזאת לפי הבשלות המנטאלית והגופנית. כך, למשל, באותו הטקס יכולים להשתתף נערים בני 14 ו-17.
בטקס עצמו עוברים המתבגרים ברית מילה. הם אמנם מקבלים שמנים מטשטשים, אך המילה נעשית ללא הרדמה ועוד נאסר עליהם לצעוק שלא לדבר על לבכות. בכל זאת הם צריכים לצאת גברים.
מאותו הרגע הם כבר לא יהיו ילדים. יחול שינוי בלבושם, במקום מגוריהם וכמובן, ביחס השבט אליהם. טוב בכל זאת הם הפכו מילדים ללוחמים.
בעבר לאחר הטקס הם אף נשלחו לצוד את מלך החיות. תארו לעצמכם, את הגבר הצעיר שב לשבט כשבידיו רעמת האריה. אין הוכחה גדולה יותר שיצאת תותח. ודאי כל בת בשבט שתחפוץ בה תיפול לזרועותיך, היא כבר חושבת על הצאצאים החזקים שייוולדו לכם.
פצצות לגבות חתכים לפנים
עוד באפריקה נוכל למצוא שבטים, שכבר מגיל צעיר (אפילו לבני שש) מבצעים טקס שבו חורצים חתכים בפניהם של המתבגרים. הרעיון שעומד מאחורי פציעה מכוונת זו, שיכולה לגרום לאיבוד דם ולזיהום, הוא עניין הברירה הטבעית. החלש לא שורד (אנטיתזה לתפיסה המערבית שעל פיה לכולם יש זכות קיום). אחרי ככלות הכל מדובר בחברות שצריכות להילחם על קיומן מול איתני הטבע וחיות הפרא.
תן לו בשיניים
בעולם שאנחנו מכירים טיפולי השיניים שהמתבגרים יעברו לרוב יסתכמו על כסא האורתודנט, אבל באינדונזיה המתבגרים משתתפים בטקס שבמהלכו הכהן משייף את שש שיניהם הקדמיות.
זאת כדי להבטיח שביום מותם הם יכנסו בשער הרוחות, בניגוד לשדים חסרי השיניים המשוננות שלא יכולים להיכנס בשער. בנוסף, שיוף השיניים משמש כאמצעי הגנה בפני השדים, אם שד ירצה לתקוף אותך אין ספק שייבהל ממראה שינייך המחודדות ויחזור בו מכוונותיו לפגוע בך.
לשחות כל הדרך אל החוף
ואם דווקא הייתם חלק מהאבוריג'ינים שבאוסטרליה הייתם צריכים לעבור חוויה מאתגרת שלא הייתה מביישת משימת חסינות ב"הישרדות". בהגיעם לגיל בגרות נלקחים המתבגרים בסירה ומתרחקים כחמישה ק"מ מהחוף. שם, תחזיקו טוב, הם נזרקים לים ועליהם לשחות את דרכם בחזרה לחוף. שוב כדרך הטבע, החזק הוא ששורד, השבט רוצה בחברים חזקים בלבד.
מובן שכיום משימת בגרות זו נאסרה לביצוע, אך היא עדיין מתקיימת אם כי בתוספת גלגל הצלה לאלה שנשארו מאחור. אז אמנם הם נותרים בחיים, אך לנצח יחשבו כמוגי לב.
מה התוכניות שלכם לחופש?
תחשבו שבחופש הגדול במקום לרבוץ שעות מול הטלוויזיה והפלייסטיישן שלכם או במקום לעבוד ולהרוויח שכר מינימום הייתם נשלחים למנזר. יכול להיות שזה היה קורה לכם לו הייתם מתבגרים במקומות מסוימים בתאילנד.
בזמן שבו לא מתקיימים לימודים ואין עבודה חקלאית שבה המתבגרים צריכים לעבוד הם נשלחים למנזר לתקופה שיכולה לנוע בין שלושה שבועות לשלושה חודשים ואף יותר. בתקופה זו המתבגרים הופכים לפרחי נזירים. הם מקבלים סטים של שלוש גלימות, קערת נדבות וסכין לגילוח הראש. תקופה זו מוקדשת ללימוד המסורת והדת. אז מי אמר שחייבים ללכת לקייטנה בחופש?
לך חפש...
ואם בכל זאת נבדוק במערב, נוכל לפגוש בארה"ב את כת האיימיש. כידוע, כת זו נחשבת לקהילה סגורה שלא ניתן לחדור אליה בקלות. עם זאת היא מאמינה שהבחירה בדרכה צריכה להיות מרצון, לכן המתבגרים משוחררים מחוקי הקהילה והכנסייה ונשלחים לחוות ולחקור את העולם שבחוץ (תארו לכם שבני ישיבה מתבגרים היו נשלחים לחקור את העולם את החילוני), ורק לאחר תקופה שיכולה להימשך מספר חודשים טובים, הם בוחרים מרצונם האם להשתייך לקהילה שבה גדלו בילדותם. משבחרו להצטרף לקהילה הם עוברים טקס הטבלה (Rumspringa) המסמן את בחירתם מרצון להשתייך לקהילתם.
מילת הדגדגן
טקסי התבגרות לבנות הם פחות שכיחים, הן בשל סיבות לא פמיניסטיות במיוחד והן בשל האלמנט הפיזיולוגי הברור- הופעת הווסת. גופך מאותת שאינך עוד ילדה, את כבר יכולה להיות אמא ואין צורך בהוכחות נוספות בדבר נשיותך.
ובכל זאת נוכל למצוא טקס התבגרות לא פמיניסטי בעליל לבנות המין היפה. ממדינת מצרים ועד אפריקה השחורה יש שמבצעים למתבגרות את טקס מילת הדגדגן. יש כאלה שחותכים באופן סמלי ויש שממש תופרים את איבר המין.
לרוב יתבצע ההליך בבקתה חשוכה דווקא על ידי אישה. בניגוד לבנים שלא מצפים מהם לצעוק בטקס המילה, לבנות מותר לבכות כל עוד הן נותנות לבצע בהן את הטקס. מי שמתנגדת תרגיש את נחת הזרוע הגברית שתיאלץ אותה לעבור את המילה.
במקומות מסוימים לאחר הטקס, ישנה תקופה מוגבלת שבה הנערה יכולה להתלבש בדרך אחרת, לענוד תכשיטים, להתנסות באיפור ואף לקלל את זקני השבט. הדבר דומה לתקופת החקר אליה נשלחים בני האיימיש. החברה מאפשרת למתבגרות לפרק זמן מוגבל להתנסות ולהשתטות כטיבם של מתבגרים. בתום תקופה זו המתבגרת תתחתן.
יש לציין שבעולם המערבי נמתחת ביקורת רבה על מילת הדגדגן. כלום לא מגיע גם לנשים ליהנות מקיום יחסי מין?
כפי שניתן לראות, רוב המשימות שתוארו הן משימות הישרדות המוכיחות את הצטרפות המתבגרים לעולם הבוגרים. סטנטון מספר שיש חברות כדוגמת הבדואיים שאצלם אין בכלל טקסי מעבר. מדובר בחברה קטנה שבה ברור לחלוטין מי בוגר ומי לא. עם זאת חוקרים מאמינים כי העדר טקסים מעין אלה בחברה המערבית הם שמובילים את המתבגר לבצע מעשים שבהם, על פי אמונת המתבגר, "ניכרת גבריותו", למשל, שימוש באלכוהול או נהיגה במהירות מופרזת.
אז אולי בכל זאת כדאי לשלוח את המתבגרים לאיזו חוויה ב"אי המתים" או לפחות לשבוע בישיבה תורנית?
תמונה: נערים בורמזים בתקופת ההתנזרות. צילם: הראל סטנטון,