בוקר יום ראשון, 3 באוקטובר התעוררתי והמחשבה הראשונה שהבזיקה בראשי הייתה, "זהו, נגמרו החגים.....!!!" בעוד אני מכינה כריכים לבני המשפחה, חלפו מול עיניי רשימות אינסופיות של מטלות, משימות, הבטחות, חלומות, שצצו בימים, בשבועות, בחודשים האחרונים (ואולי אפילו קודם) שהמשותף לכולם, שהם נדחו על ידי תקופה ארוכה. כמובן, שחלק מהדחיות נגרמו מטעמים אובייקטיבים, אבל אודה שחלקם נדחו בשל אותה דחיינות שמוכרת לכולנו.
מהי דחיינות? אותו הרגל, שמעכב אותנו או מונע מאתנו לעשות דברים. זהו הרגל שמתודלק מכוחם של תירוצים שונים ומשונים:
"אני כל כך עמוסה בתקופה האחרונה בעבודה, אז מתי יהיה לי זמן גם לעשות יוגה?"
או,
"תור לשיננית עבורי ב- 16:00?! לצערי בלתי אפשרי, לילד יש בדיוק חוג אנגלית....." תודה לאל שהילדים שלנו משמשים כר נרחב לתירוצים.
או,
"כבר חודשיים אנחנו חייבים לשבת ולארגן מה עושים בבר מצווה ואיך שהוא זה לא יוצא...."
אולי אפשר לדחות משימה כמו יוגה (למרות שזה מאד לא מומלץ), אבל לדחות מימוש אישי, טיפול במערכת יחסים משמעותית או ארגון לקראת
בר המצווה, זה כבר שונה.
אז רגע אחרי שהחגים הסתיימו אולי הגיעה העת, לכל אחד ואחת מאתנו לבדוק עם עצמו מה עושים עם אותה דחיינות, לעצור רגע ולשאול (אולי אפילו לרשום לעצמך):
- מה אני נוהג/ת בדרך כלל לדחות?
- מה אני מבצע/ת ללא דחייה?
- האם מתן פירוש שונה לדברים, עשוי לסייע לי לבצעם, ללא דחייה? (הצעה: בחרי אחד מהדברים שרשמת, שאת נוהגת לדחות ותנסי לנסח אותו באופן אחר) לדוגמה: "מלחיץ אותי שבעלי ואני לא רואים עין בעין עם בננו את חגיגת שנת המצווה, ואני דוחה את הטיפול על מנת למנוע חיכוכים". ובמקום זה פירוש של "הבן שלנו מתבגר, בעל דעה עצמאית (חייבת להודות שחלק מהרעיונות שלו אפילו לא רעים) האירוע משותף לכולנו ועלינו למצוא דרך לרתום אותו להיות שותף פעיל בתכנון האירוע".
- מי או מה מניע אותי לפעולה?
נסו לזהות מה יש באותם דברים שזיהיתם, שאתם מבצעים אותם, ללא דחייה ונסו ל"שכפל" אותם, למקרי הדחיינות.
ואם אתם קוראים את האימונון ופתאום מזהים שאתם דוחים את הטיפול באירועי המצווה של בנכם, כי אתם מבולבלים מהשפע של הרעיונות או התקציב מלחיץ אתכם או דעות שונות של בני המשפחה לא מסייעות לכם, אני רוצה להציע לכם למצוא את הדרך לבד או בעזרת איש מקצוע להציב לעצמכם בראש ובראשונה יעדים לאירועי שנת המצווה, מטרות שאתם רוצים להשיג ופעלו לאורם.
ואגב לא תאמינו, אחרי כ- 3 חודשי דחיינות, אתמול, השתתפתי בשיעור ניסיון של יוגה, ועוד השבוע בכוונתי להירשם, כי העבודה זו לא סיבה, זה רק תירוץ!
להתראות,
קרני כהן מנוח