נערים מתמודדים לא מעט עם השאלה מהו חופש הביטוי וכיצד הוא משפיע עליהם. בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא מדובר על זכות חוקתית אזוטרית או שולית. חופש הביטוי בישראל מתווה את הדרך עבור כל מוסדות הדמוקרטיה, הממשל והאכיפה. זו היא זכות ראשונה במעלה והיא באה לידי ביטוי בשורה ארוכה של החלטות. במובן המעשי, מדובר על זכותו של כל אדם להביע ולומר את מה שעולה בדעתו וזאת מבלי שיוטלו עליו הגבלות שרירותיות.
מתי פוגשים הנערים את הצורך בביטוי חופשי?
נערים פוגשים בצורך לומר את אשר על ליבם במגוון של סיטואציות. ראשית, הם נחשפים בפעם הראשונה אל ההתנגשות בין זכויות היסוד בין כתלי בית הספר.
כיתות לימוד מפגישות בין דעות שונות והרבה נערים כלל אינם מודעים לעובדה שקיימת פרספקטיבה הפוכה לדעתם. בית הספר מעניק לתלמידים את חופש הדיבור ומרחיב אותו באמצעות עקרונות דמוקרטיים.
שנית, נערים מתמודדים בשנים האחרונות עם חשיבות הזכות להביע דעה גם באתרי האינטרנט. יש המון אתרים המאפשרים לנערים בישראל להעלות רעיונות חדשים, מקוריים ויצירתיים. את הרעיונות הללו ניתן לחשוף רק בזכות חירות הדעה והביטוי.
מה יכול להגביל את חירות הביטוי לנערים בישראל?
על אף כל האמור לעיל, החופש להביע דעות, לפרסמן ולהפיצן מוגבל במידה מסוימת והתפקיד של בית המשפט הוא לשמור על האיזון שלו גם בקרב נערים. הזכות לחופש כזה אינה מעוגנת בחקיקה או בחוקי היסוד של ישראל, אלא זוכה להגנה רק במסגרת פסיקה של בית המשפט העליון. בנוסף, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992 נקבע כי הזכות לחופש ביטוי תכלל בגבולותיו.
הגבלת חירות הדעה והביטוי עבור נערים או כל אזרח ישראל אחר כפופה למספר תנאים הנדרשים על פי החוק:
א. הפגיעה עולה בקנה אחד עם חוק ההולם את ערכי המדינה.
ב. הפגיעה היא לתכלית ראויה הנקבעת על ידי בית המשפט.
ג. הפגיעה בחופש הביטוי אינה עולה על הנדרש.
אילו עבירות משקפות את ההגבלה על חופש הביטוי?
כפי שניתן ללמוד מתוך החוק, נערים בישראל לא יכולים להשתמש בחופש הדיבור כרצונם ובאופן בלתי מוגבל לחלוטין. על פי חוק העונשין הישראלי ישנן עבירות המשקפות את ההגבלה הזו. בין היתר מתמודדים נערים עם עבירות כגון איסור על פרסום דברי תועבה, איסור המרדה, איסור פרסום והסתה לגזענות ועוד.
השאלה העיקרית איתה מתמודד בית המשפט היא אילו פרסומים יכולים להיחשב אסורים. הקושי לזהות את הפרסומים הללו תקף גם בקרב נערים, המתמודדים בתוך בית הספר או במסגרות חברתיות אחרות עם לא מעט הגבלות. בסופו של דבר, המטרה הציבורית אמורה להיות חינוך של הנערים להקפדה על חופש הדיבור לאורך זמן ותוך מינימום של התנגשויות עם חוקים אחרים.