הביטלס הוחלף בג'סטין, ותופעת ה"בטלמניה" נקראת היום "ביבר מניה". "love me do"' ששרו הביטלס, מתנגן אצל ג'סטין בשיר "love me", הנערות צרחו אז והן צורחות גם היום. אז מה השתנה? ואולי כלום לא השתנה ...
תופעת ההערצה
תופעת הערצה התפתחה בעשורים האחרונים, אך שמרה על צביונה. היום זה ג'סטין ביבר מול כוכבי הסדרה "כמעט מלאכים" ובעשורים קודמים היו אלו הביטלס שסחטו צרחות מנשים צעירות. גם אז וגם היום ניצבים זה מול זה מחנות של בנות נוער, בעיקר, שמוכנות בציפורניים שלופות להגן על הכוכב העולה הבא.
מה שנראה כמשתנה בתופעת ההערצה הינו ה"איך" ובאיזה מהירות ועוצמה מתפשטת התופעה. ג'סטין ביבר חותם כל מגזין או אתר הפונה לבני נוער. סקירה קצרה של מדיות התקשורת השונות מראה כי התקשורת מחויבת לפחות לעמוד עד ארבעה עמודים לדמות המוערצת. מה בא קודם הביצה או התרנגולת? הערצה של בני הנוער או התקשורת שחושפת אותו? כך או כך מגזין או כל אתר נחשב יחשוף גימיק חדש בכל שבוע, ולא בני הנוער לא יהיו שם איתו.
ביבר מאניה
תופעת הביברמאניה משמעותית כל כך עד כי האנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה מצאה לנכון להקדיש ערך מפורט לזמר הפופ הצעיר. הערך מפרט על ההיסטוריה הקצרה של הנער העולה, דרכו להצלחה הגדולה, סיפור סינדרלה שנחשף אמנם לא בנשף מלכותי אלא ביוזמה מדהימה של מתבגר שייצר גרסאות כיסוי ללהיטים מוכרים.
"תופעת הערצה מאפיינת את גיל ההתבגרות והיא אופיינת בעיקר לבנות הנוער" כך מסביר טובי פלד, פסיכולוג מומחה ומחבר הספר "הכל חרדות". גישתו של פלד היא ביולוגית, הרואה אותנו כבני אדם שהתפתחו במשך מיליוני שנים. "רוב המעריצים הן מעריצות למעשה. הן צורחות, הן משתוללות והן מוכנות לעשות הכל, וזה קשור לביולוגיה- פסיכולוגיה של האישה ובעיקר בגיל ההתבגרות. הן מחפשות מישהו שהוא חזק, מפורסם ובעל מעמד".
למה זה קורה דווקא בגיל ההתבגרות?
"זה קורה שם כי זה קשור למשיכה מינית, שמתפתחת בגיל הזה. בגיל הזה יש נטייה לחפש מישהו חזק עד למקום של לבטל את עצמן בפניו".
הביטלס וביבר
תופעת
מועדון המעריצים שונה במהותה מימי קופסת הטלוויזיה. דור מסכי המגע שמתוקשר בכל רגע ורגע, ומעביר אינפורמציה בקלות יתרה. הנערות יודעות כל פיסת מידע, שנחשפת בתקשורת הנוגעת לזמר הצעיר. מעריצותיו הגדולות עוסקות באיסוף מקיף על בסיס יום יומי, ומעדכנות את קהילתן ברשת החברתית. וכך כל ציטוט של ביבר, שינוי תסרוקת או חברה חדשה מתעדכן און ליין בקרב מעריצותיו ובזמן אמת. גם מושא ההערצה השתנה במהלך העשורים. על ההבדל המשמעותי מפרט
פלד, " לג'סטין ביבר אין מראה גברי, יש בו משהו ילדותי. בניגוד לביטלס שהיו גבריים. על כן תופעת הערצה פונה יותר לצד הילדותי, התמים זה כמו בובת משחק".
ההורים לא ממש בתמונה בכל הנוגע לתופעה, ולא רואים סיבה לדאגה. ציפי דוד, תושבת רעננה ואם לאריאל בת ה- 13 שמעריצה את ביבר מצהירה, "לא מפריעה לי הערצה שלה, זה נראה לי נורמאלי. הדבר היחיד שנורא הוא שבבית יש כל הזמן שירים שלו שמושמעים בקולי קולות".
האם יש להורים סיבה לדאגה?
הפסיכולוג טובי פלד חושב שלא. "כל עוד מדובר בתופעה שהינה הערצה מרחוק, אין פה סכנה. גם אם הן הולכות מאחורי הקלעים לקבל חתימה זה עדיין בסדר. ההורים לא צריכים להתערב בתופעה הזו כי היא אינה מזיקה. כמו אופנה, כולן לובשות צעיף. זה עובר ולא משאיר סימנים".
לצד תופעת היסטריית הערצה קיימת תופעה שקטה של בנות שאינן מעריצות. גם בתקופת תיסלם ובנזין, נוצרו מועדוני מעריצים ומחנות, ולצידם חייו בשלום הלא מעריצים. פלד מצייר קווים לדמות המעריצה, "הנערה המעריצה תהיה יותר רגשנית, מושפעת יותר ונוטה להיות היסטרית. הנערה יכולה להיות פיקחית ורציונאלית, אבל ברגע שרואה גבר מאבדת את האישיות שלה. מבחינה הורמונאלית זו נערה שהגיעה לגיל ההתבגרות, ולפעמים הן נמשכות לקבוצה הזו כחלק מהצורך שלהן בחברותא".
לצד ההיסטריה נראה כי על פי רוב הנערות שומרות על ההיגיון הבריא, ואפילו מבקרות את הקיצוניות שבחבורה. "יש כאלה שחורטות על העור את השם שלו", סיפרה לי אחת הנערות על הכתבה שפורסמה בטלוויזיה. מסתבר כי תופעת החריטה מוכרת להן גם מהסביבה הקרובה להן "אני לא חושבת שאם הן חורטות את השם על העור, זה הופך אותן למעריצות יותר גדולות של מישהו. זה בכלל לא קשור. אני שומעות שירים של ג'סטין, וקוראת עליו בעיתונים. יש לי גם את הספר שלו, ואני יודעת כל מיני דברים עליו שמתפרסמים. יש לי חברה שכל הזמן עסוקה בלחפש עליו חומר, היא יודעת עליו הכל".
הביבר מאניה עדיין פה ויתכן שתחלוף, כוכב יוחלף בכוכב אחר, כך בוודאי יקרה. יתכן שכבר בשלב זה מתרקם סיפור סינדרלה נוסף סביב נער צעיר אחר, שעדיין לא יודע שהוא הכוכב הבא. כך או כך תופעת ההערצה תישאר כדרך קבע בקרב בני נוער מושא ההערצה רק ישתנה.