דבר החוק
החוק הרלוונטי ביותר לעניין פרסום תמונות הוא החוק להגנת זכויות הפרט. החוק הנ"ל תקף לארץ, חוקים אלו עלולים להיות שונים בכל מדינה. בארץ, החוק קובע כי מותר לצלם כל אדם ולפרסם את תמונתו ובלבד שהתמונה צולמה ברשות הרבים ואין בה כדי לפגוע או להשפיל אדם. לחוק זה קיימים מספר סייגים: אם מטרת הפרסום הוא הפקת רווח כספי, אז על המפרסם לקבל אישור מפורש מהמצולם לפרסום תמונתו. בנוסף, אם המצולמים הם קטינים והצילום היה ברשות הפרט או יש בו אלמנט שעלול לפגוע או להשפיל את הקטין, אזי אישור הקטין אינו מספיק ויש גם לקבל את אישור הוריו. במידה ומדובר בצילומי עירום - אלו אסורים לפרסום לאחר גיל חמש, גם אם ניתן אישור על ידי ההורים וגם אם ההורים הם מפרסמי התמונה בעצמם. 
חוק נוסף שעלול להיות רלוונטי בענייני פרסום הוא חוק זכויות היוצרים. חוק זה קובע למי שייכות זכויות היוצרים על התמונה. על פי רב, זכויות היוצרים שייכות לצלם, אולם במידה והתמונות צולמו במסגרת עבודה מוזמנת (למשל תמונות אירוע) - הרי שזכויות היוצרים שייכות לבעל האירוע אשר שכר את הצלם.
אז לפרסם תמונות של הילדים זה חוקי (לרוב), אבל האם זה גם מוסרי?
הדעות לגבי עניין מוסריות הפרסום חלוקות, כמו גם הדעות לגבי הנזק או התועלת שבפרסום תמונות שכאלו.
מצד אחד, פרסום תמונות הילדים למשל ברשת חברתית כמו פייסבוק או אינסטגרם ילווה את הילד זמן רב, אולי אפילו לבגרותו. האם באמת נרצה לשתף את הבוס העתידי של הילד החמוד שעושה פרצופים למצלמה בהגיעו למצוות בתמונות הללו? מצד אחד - לא נעים, ומצד שני - הרי ממילא סביר כי גם לבוס ישנן תמונות כאלו מפורסמות.
ככל הנראה, בשאלה זו אין תשובה מוחלטת לטוב או לרע, וכל הורה יצטרך לתת את שיקול דעתו ביחס לכך. רצוי גם לזכור כי בעוד עשר או עשרים שנה, זה לא רק החברים שיביעו דעה, אלא גם הילד עצמו כשיתבגר מעט.
כאשר האירוע שבו הילד מצולם הוא אירוע משפחתי - למשל בר או בת מצווה הנחגג במקום ציבורי, הרי שהשאלה החוקית העיקרית העולה כאן היא מהו אופן הצגת הילדים- האם הצגת הילדים היא כזו בה הילדים עלולים להראות כמושפלים או פגועים מפרסומה? בנוסף חשוב לזכור כי פרסום התמונות על ידי ההורים אין דינו כפרסום על ידי גורם מקצועי (למשל הצלם) - שבמקרה זה אינו בעל זכויות היוצרים לתמונה ממילא.
מה לגבי השפעות ארוכות טווח?
גם בנושא הזה הדעות חלוקות. מצד אחד, יש הרואים בתופעת התיעוד תופעה מזיקה המעלה את ערך הנראות השטחית על חשבון עומק ותוכן. יש הרואים בתיעוד שוטף בעייתיות כיוון שעצם פעולת התיעוד לעתים יוצרת הפרדה מלאכותית בין הורים לילדיהם, כאשר ההורים עסוקים יותר בתיעוד הילדים מאשר בשותפות בחוויה המשותפת העוברת עליהם.
מצד שני, גם פעולת הצילום עצמה יכולה להיות חוויה משותפת להורים ולילדים אם ההורים לדוגמה משתפים את הילדים בחוויית בחירת התמונות המתאימות לפרסום.
שאלה נוספת שעולה היא נושא החיים לעומת המשחק. יש הרואים בתופעת התיעוד עליית סגנון תרבותי של לחיות כדי להצטלם, בניגוד לסגנון שהיה רווח לפני כן כאשר התיעוד היה מועט יותר אז חיו כדי לחיות, ומדי פעם עצרו לצילום.
אין היום מחקרים המצביעים על השפעות ארוכות טווח של תיעוד עצמי או של ילדים, ולכן לא ניתן להסיק או להמליץ על כיוון לכאן או לכאן. יש ילדים העושים שימוש בתמונות כדי להיזכר בחוויה שעברו, יש ילדים העושים שימוש בצילום כדי להתחמק מלחוות את החוויה.
בין אם אתם מאמינים בהשפעות ארוכות טווח, חיוביות או שליליות, כדאי לזכור כי כאשר מצלמים ילדים ומפרסמים את התמונות ברשת חברתית דוגמת פייסבוק או אינסטגרם, הפרטיות שעלולה להיפגע היא הפרטיות של הילדים, ורצוי לקחת אותם בחשבון ולשאול אותם אם לפרסם או לא, במיוחד אם האירוע המצולם הוא אירוע שנערך לכבודם.