אלבום משלי

כמו פעם
בדור הזה, כשהכל כל כך מהיר ומשתדרג, מצאתי את עצמי דווקא מחפשת את החזרה למקורות. זה התחיל לחלחל אצלי, כשמועד בת המצווה של בתי נראה באופק הקרוב מאוד מאוד שלנו. משהו בי דחק בי לעזוב את ממשקי האינטרנט, את פנטזיות הקליפים ואת העולם הווירטואלי. משהו דגדג לי לחזור לתמונות ההם של פעם, תמונות הסטילס הידועות לשמצה.

חודשיים לפני האירוע הגדול, רתמתי את בתי למסע המשותף של הכנת אלבום במו יידינו. מצאתי פרטנרית, וידעתי שהערך הנוסטלגי שנוצר בזה הרגע, יהיה מעבר לדפי האלבום ויהפוך בפני עצמו לזיכרון משמעותי עבור שתינו.

ההכנות
אז מה נדרש כדי לממש את ההווי המשותף? קודם כל שלושה בקרים של זמן איכות. כיוון שאי אפשר לצלם ביום אחד אלבום מלא. אחרי שעתיים שלוש, העייפות מופיעה גם מתחת לעיניה של מתבגרת. כן, כן, גם הן חשופות להשפעות הסביבה. אין דבר כזה רענן לנצח. בכל מקרה, עדשת המצלמה לא מפספסת את צניחת העפעפיים, ואחרי שלוש שעות הצילומים מזכירים יותר מריחה גרוטסקית של דאלי, ופחות את הבת הקלילה שהתחילה את הבוקר איתך באנרגיה ובריחוף.

אז אחרי שהתפנה בוקר ראשון של יחד, כדאי כבר להפוך את הזמן הזה לנטו שלכן. בלי אחים, בלי זמזומים, ובלי מושכי תשומת לב חריגים. אם ובת נטו.

עוד לפני היציאה מהבית יש להצטייד כמו כל דוגמנית צמרת בקולקציה מגוונת לצילומים. חולצות, עליוניות, כובעים, משקפי שמש, בנדנות וקשתות. להתחיל בשיער אסוף, שאחר כך יתפזר. כל ההכנה נועדה על מנת לאפשר את תנאי הגיוון שבתמונות. מה שיצור מאוחר יותר את התחושה שהצילומים נעשו בזמנים ובאתרים שונים.

הרכב הופך להיות חדר ההלבשה, ועל כן גופיית בסיס חשובה, כדי לאפשר את החלפת הבגדים במעבר מאתר לאתר. אופציה נוספת כמסתור להחלפת הבגדים, היא חצאית מתרחבת, המולבשת מאזור הצוואר ומטה. באופן הזה מאפשרת החצאית מרחב תמרון להחלפת הבגדים, לצד שמירה על פרטיות כלת השמחה.

איפה לצלם?
הנטייה שלנו היא לחפש פרחים ו"לתקוע" את המתבגרת לפניהם. או- קיי, זה בהחלט רטרו, אבל נעשה מאוד משעמם, כשהכוכבת שלנו מופיעה על רקע של פרחים אדומים, אח"כ כחולים, אח"כ צהובים. אפילו הכתיבה על זה מרדימה אותי. הרעיון הוא לצאת מהקופסא ולראות בכל מקום כאתר. השער המתקלף של השכן, הסלעים באדניות ברחוב ההולנדי, הטרקטור הישן בחווה שביישוב השכן ועוד ועוד. הרעיון הוא גם לשנות את הזווית שבה מצלמים את הנערה. כי אפשר כמובן לשבת על סלע, אבל אפשר להשתרע על הסלע, ולצלם את הנערה ממבט מלמעלה.

צילום נכון
הסוד הגדול בצילום נכון, הוא שהמצולם ירגיש בו נוח. כי ככה זה עם עדשת המצלמה, היא רואה הכל. היא רואה כשהצוואר מתאמץ להחזיק את הראש, היא רואה כשהרגל מקופלת בצורה שאינה טבעית לה. על כן השאלה שנשאלת לפני כל קליק היא האם היא מרגישה בנוח?

תתפלאו כמה דלתות נפתחות כשאתם משתפים את הסביבה בכך שאתם עורכים תמונות לאירוע בת המצווה. לבבות נפתחים, חיוכים עולים ושיתוף הפעולה מפתיע ללא הכר. כך אלבום בת המצווה של בתי כולל בתוכו תמונות כשהיא ישובה על סוס, נוהגת בבובקט, יוצאת ממונית ומחבקת כלבלב שעיר (לא שלנו כמובן). יש משהו בלב הישראלי שמחפש את השמח, ומיד תגלו כמה מגוונים הופכים להיות אתרי הצילום שלכם, מבלי שבכלל תכננתם.

האם היה כדאי?
רק כן גדול עולה כשאני חושבת על המתנה שהענקתי לבתי לאירוע. עברנו יחד תהליך של יחד, ששום קליפ מתקדם לא היה עושה לקשר בניינו. יצרנו לעצמנו אינטימיות חדשה, שמתרחשת רק באתרי צילומים. למדתי את המצב החדש שבו עדשת המצלמה שלי מצלמת נערה, שאינה כבר ילדה. הצילום החוזר וההתמקדות רק בה חזרו והנציחו עבורי את המעבר, וסייעו לי להבין שמשהו גדול פה קורה עם הבת היקרה שלי.

עיצוב האלבום
לעצב את האלבום היה עונג גדול, ונכון שהיה צורך רב בהתמסרות גדולה לפרויקט מורכב, אבל לא הייתי מוותרת אפילו על חלק הכי סיזיפי שבו. בחירת התמונות עם הילדה, החלטות שצריך לקבל לגבי אילו תמונות ובאיזה עיצוב. כל דבר דרש תכנון מראש ויצירת תרשים להמשך. לפיתוח התמונות יש גם להקדיש מספר שעות של ישיבה מול המחשב וסימון התמונות והגודל המתאים לכל אחת מהן. בקצרה המון עבודה משרדית, והרבה מאוד אורך רוח. כי אחרי כל כך הרבה שעות מחשב, לפעמים מגלים שאחת התמונות לא סומנה בגודל הנכון וחוזר חלילה.

אין שני לחוויה שכזו, והמזכרת מימי הצילום יושבת היום על מדף בחדרה של ביתי. אחרי שעות של עיצוב, והוספת אלמנטים קישוטיים. אחרי עיצוב של פוטושופ, ואחרי התלבטויות משותפות האלבום התגבש ורקם עור וגידים. בסופו הוספתי הקדשה קטנטנה ממני אליה.

הדרך שלי
האלבום הזה הוא הדרך שלי לקבל את השינוי הזה שחל בה, הוא המסלול שמפריד אותה מעולם הילדות, וההכרה שלי בכך. האלבום הזה הוא אירוע בת המצווה שחגגנו באופן סולידי לגמרי הבת שלי ואנוכי.